בגישה ההיקשרותית, אנחנו מבינים שעבור ילד, הבית הוא לא רק מקום פיזי, אלא העוגן הקיומי שמגדיר מי הם. המרחב בו הם מרגישים הכי בטוחים ועושים את תהליכי העיבוד וההתפתחות שלהם. כשהמבנה הזה משתנה, זו לא רק טלטלה טכנית של מעבר דירה, אלא שינוי בתפיסת הזהות ובביטחון הבסיסי שלו בעולם. לכן, זה רק טבעי שהסערה הפנימית תמצא דרך לצאת החוצה. אצל חלק מהילדים נראה חוסר שקט תמידי, התפרצויות זעם פתאומיות או עצב עמוק שמגיע בגלים. הביטויים האלו משתנים מאוד בהתאם לגיל ולילד עצמו. יש מי שיבטא את הקושי דרך נסיגה התנהגותית, ויש מי שיפגין קשיים חברתיים או לימודיים.
אבל חשוב לי לומר: הילדים שמדאיגים אותי ביותר הם דווקא אלו שלא מראים שום סימן של התמודדות. אלו הילדים ש"עוברים את זה בקלות", שנשארים שקטים ומנסים להיות ה"ילדים הטובים" שלא מכבידים על ההורים הטעונים ממילא. לעיתים קרובות, השקט הזה הוא סוג של קיפאון רגשי או ניסיון לגונן עליכם, וזה בדיוק המקום שבו הם זקוקים למישהו שיעזור להם לעבד את השינוי העצום שעובר עליהם. אחרת, אנחנו עשויים לראות זאת שנים קדימה, אולי בכלל מבלי לקשר זאת לתהליך הגירושין.
המומחיות שלי היא פרידה, אבל הלב שלי הוא הורות. ההדרכה אצלי היא לא "תיקון התנהגות", אלא בניית גשר של קשר וביטחון ביניכם לבין הילדים. אני מביאה ניסיון עשיר בליווי הורים בכל אתגרי החיים:
הילדים שלכם צריכים אתכם נוכחים ויציבים. בואו נתחיל.
ועד שאענה – מזמינה אתכם להמשיך לקרוא בבלוג על הורות, גירושין, וכל מה שביניהם
ואם רוצים להכיר אותי יותר – מוזמנים גם לאינסטגרם שלי 🙂