מעבר בין בתים אחרי גירושין: מה קורה שם ואיך לעשות את זה נכון לילדים

אחד הרגעים המורכבים בהסתגלות הילדים הוא המעבר בין בתים אחרי גירושין, כשעוברים ישירות מאמא לאבא ולהיפך. מדובר בהרבה יותר מאירוע לוגיסטי של מי אוסף, באיזה שעה והאם לקחו את כל הציוד איתם. מדובר ברגע שבו מציאות החיים המשפחתית היא הנוכחת ביותר ולכן עשוי לעלות שם הרבה מטען רגשי – אצל הילדים ואצל ההורים.

הילדים חווים את משמעות הגירושין – עכשיו הייתי עם אבא, אני צריך להיפרד ממנו כדי להיות עם אמא. עכשיו הייתי בבית אחד עם חוקים, קצב והתנהלות מסויימת ואני צריך לעשות מעבר להתנהלות אחרת.

לכן, זה לא מפתיע שאנחנו עשויים לראות קושי במעבר בין ההורים. קושי להיפרד מההורה שהולכים ממנו, ריחוק מההורה שמגיעים אליו, או להיפך שמחכים כבר להגיע וזה עשוי להעליב את ההורה שהיו אצלו. זה יכול להיות עצבנות לא מוסברת, בכי, אדישות ואולי אפילו אפאטיות. כל אלה חלק מתגובות טבעיות של ילדים למצב בשלבים שונים של הגירושין. נצפה לראות את זה יותר בהתחלה, אבל זה יכול לבוא בגלים גם אחר כך.

זה מאוד קשה ללוות את הילדים שלנו במעברים בתקופות האלה. זה מעלה רגשות של דאגה וחרדה למה שעובר עליהם ואיך יתמודדו, תחושות אשמה על עצם הבחירה בגירושין, אולי אפילו רחמים. וחשוב לי להיות מאוד ברורה בעניין: זה שלילד קשה במעבר – לא אומר שיש כאן בעיה, לרוב אפילו להיפך!

למה אנחנו רואים את הקושי דווקא במעברים בין ההורים? המבט ההיקשרותי

כדי להבין מה עובר על ילדים ברגעים האלה, כדאי להסתכל דרך הזווית ההקשרותית.

הפעלת ההיקשרות

לפיה, אנחנו מבינים שהיקשרות של ילד להורה, בייחוד בגילאים הצעירים שבהם החשיבה והרגש עוד לא מפותחים, היא לא עובדה נתונה, אלא היא מערכת שצריך להפעיל. כאשר הילד שהה מספר ימים אצל הורה אחד, הוא מחובר ומקושר אליו באופן פעיל דרך החוויה והחושים, ואנחנו נראה רצון להישאר קרוב אליו, ללכת אחריו.

אחרי פרידה של מספר ימים מההורה השני, ההיקשרות מהסוג הזה נחלשת ויש צורך לתת זמן להפעלה שלה מחדש ואם המעבר מהיר מדי אז יהיה לו קשה לעבור לפני שההיקשרות הופעלה.

בנוסף, אם הילד מרגיש מתח ועויינות בין ההורים במעבר, טבעי מאוד שיהיה לו קשה כי יהיה קרוע ביניהם ולהורה שהולכים ממנו יש השפעה גדולה על היכולת שלהם להתמסר להורה שאליו הולכים בביטחון ובנחת.

עבודה רגשית

ילדים מסתגלים לשינויים בצורה הטובה ביותר בנוכחות ההורים שלהם שתומכים בהם באופן רגוע ומווסת, לצד גבולות ברורים. רגע המעבר הוא רגע שבו עולה הקושי והילד מביע אותו ולמעשה מה שמתאפשר הוא עבודה רגשית של הסתגלות. לכן חשוב שגם ההורים יעשו את העבודה הרגשית בנושא כדי שיוכלו לתמוך בילדים שלהם בצורה בונה ולא יגיבו מתוך הבטן ורגשות החרדה והאשמה שעלולות לעלות שם.

מעברים דרך המסגרת החינוכית לעומת מעברים ישירים בין ההורים

ההמלצה המקצועית הרווחת היא לנהל את המעברים דרך המסגרת החינוכית – כלומר, אבא שם את הילדים במסגרת בבוקר, ובצהריים אמא אוספת ולמחרת להיפך.

יש בכך היגיון רב ומספר יתרונות: המעבר יותר הדרגתי עבור הילד ובעל פחות מטען רגשי קיצוני של מעבר בין ההורים, ובמקרים בהם יש מתח בין ההורים הדבר נמנע ממנו.

אבל, וזה אבל גדול – זה לא אומר שמעבר ישיר בין ההורים הוא דבר שצריך להימנע ממנו בכל מחיר. למען האמת, זה גם לא כל כך אפשרי כמו במקרים שבהם אין מסגרות חינוכיות כמו החופש הגדול.

במשפחות שבהן יש שיתוף פעולה ותקשורת מכבדת ונעימה בין ההורים, או אפילו יכולת להחזיק כזו לזמן קצר, למעברים בין ההורים יש משמעות עצומה לרווחת הילד ולהתפתחותו.

שתי סיבות מדוע מעבר בין בתים אחרי גירושין דרך ההורים הוא מתנה רגשית לילד

1. מעבר מאפשר לילד לעבד רגשית את המציאות המשפחתית החדשה

גירושין זה לא אירוע חד פעמי, אלא זה סיפור חיים שמלווה את המשפחה לאורך כל שנותיה. בכל שלב התפתחותי של הילד נצפה לראות איזשהו תהליך עיבוד מחודש סביב הסיפור שבסופו יעבד אותו יותר לעומק. וככל עיבוד רגשי, זה לא בהכרח נעים וכיפי, אלא כולל תסכול, עצב, כעס ועוד שלל רגשות. המעברים בין ההורים הוא ההזדמנות לנקז את כל הרגשות האלה החוצה ולעשות איתם עבודה. הורים שמצליחים להחזיק את הגבולות ברורים מצד אחד (אם הילד אומר שהוא לא רוצה ללכת אז נותנים לא לא ללכת לדוגמא) אבל מצד שני מחזיקים עמדה רכה ומבינה שנותנת מקום לרגש שלו עוזרים לילד לעבור תהליך עיבןד מיטיב ולמעשה מסייעים לו לבנות את המבנים הנפשיים שיעזרו לו להתמודד עם אתגרים אחרים בעתיד.

2. המעבר מאפשר לילד הצצה למערכת היחסים ביניכם

הגורם היא משמעותי שמשפיע על התמודדות של ילדים עם גירושי ההורים שלהם הוא מערכת היחסים בין ההורים לאחר הפרידה. זה נתון שעולה מכל מחקר שתקראו.

ככל שהורים מפגינים כבוד הדדי, שיתוף פעולה, ועידוד לקשר עם ההורה השני, ככה הילדים מסתגלים טוב ויכולים לגדול בצורה בריאה ומאושרת.

ולמעשה, מאז הפרדת הבתים, הילדים כמעט ולא רואים אתכם יחד. הם או בבית עם אמא, או בבית עם אבא. במעברים שביניכם אתם למעשה מקבלים הזדמנות – זמן קצר ומוגדר, נייטרלי שאין לכם איזה משימה או הסכמה להגיע אליה, שאתם יכולים להראות לילדים שלכם שאתם מסתדרים, מה שיאפשר להם את הנחת והרוגע מכך שהמשפחה שלהם עדיין משפחה מתפקדת.

איך לנהל את המעבר באופן פרקטי שיהיה הכי טוב עבור הילדים

כתבתי לכם כמה עצות כלליות שיכולות לעזור לכם, גם אם תקחו רק חלק מהן, אני בטוחה שכבר תרגישו בהבדל:

• הביאו את הילדים לבית בו הם נשארים: הרבה יותר קל להיפרד מההורה שאיתו היו בבית עם החפצים והצעצועים שלהם מאשר להיכנס לתוך רכב שבו הם יושבים קשורים ותקועים עם כל הרגשות שלהם.
• כנסו לבית ושבו לשתות קפה ועשו שיחת חולין קצרה עם ההורה השני: זו ההזדמנות להראות להם שאתם בטוב. ספרו מה עשיתם עם הילד, איזה דברים טובים הוא עשה. ההורה השני אולי יספר מה התכניות שלהם לימים הקרובים. אולי אפילו תראו תמונות. תנו לילד להרגיש ששני ההורים מוזמנים לבתים שלו, ושהדברים קורים בנעימים.
• תנו להורה שמקבל את הילדים להתחבר אליכם לפני הפרידה: זמן לשיחה קצרה לשמוע מה היה, להתחיל לשחק איזה משחק. להפעיל את ההיקשרות ביניכם כדי שהפרידה מההורה שהולך לא תהיה כל כך קשה אלא כבר יהיו מחוברים.
• גמישות מידתית: גבולות זה דבר חשוב, והפרידה תצטרך לקרות, אבל אם יש תקופות או ימים שזה קשה יותר, אפשרו קצת יותר זמן מעבר. אפשר לשאול את הילד מה הוא רוצה שיקרה עד למעבר ולהחליט יחד שזה מה שעושים ואז נפרדים.
• מרחב רגשי תומך: זה בסדר שלפעמים יהיה עצוב להיפרד, זה בסדר שיהיה בכי. חשוב שלא לבטל או להשתיק אותו, בטח שלא לגרום לו להרגיש רע על כך. יש כאן ילד שעושה בנוכחותכם עבודה רגשית ואתם צריכים להודות על זה שאתם חלק, שהוא רואה בכם עוגן רגשית. אפשר לחבק ולומר שזה בסדר שלפעמים קשה להיפרד וגם אתם מתגעגעים, שעוד מעט זה יעבור וירגע והוא ירגיש יותר טוב, שתמיד אפשר להתקשר או לצייר ציור ואתם תמיד אוהבים וחושבים עליו.

מתי עדיף להימנע ממעברים ישירים בכל זאת?

תראו, רוב הזוגות בסופו של דבר מגיעים למקום שהם מצליחים לתקשר בצורה סבירה ואפילו טובה. ואם שמים לעצמם את זה למטרה אז אפשר להצליח ולהתגייס לטובת הדבר מתוך הבנה שזה משפיע מאוד לטובה על הילדים.

אבל – זה לא נכון לכל תקופה בתהליך הגירושין ויש תקופות יותר סוערות בין ההורים, ויש גם הורים שזה פשוט לא יהיה נכון עבורם כי הקונפליקט נשאר גבוה. אבל זה כן דבר לשאוף אליו.

לסיכום, זכרו שהרגעים האלה מכילים בתוכם קושי והזדמנות. וניהול נכון שלהם בצורה משותפת של שניכם ממש יכולה להקל ולעזור לילדים שלכם – גם לעשות את העבודה הרגשית, גם לעבור בין שני העולמות, וגם קצת לחבר בין העולמות האלה שיהיו קצת יותק עולם אחד רחב מאשר שניים מקבילים.

מזמינה אתכם לשתף את המאמר הזה עם ההורה השני ולחשוב איזו נקודה או שתיים אתם יכולים לקחת ממנה.

מאחלת לכם המון בהצלחה,

חן צוברי